"" מתחבא ... רגשות ... "" "

סליחה על הטעויות של תרגום של הבלוג הזה

"" מתחבא ... רגשות ... "" "

יושב בין פרצופים מוזרים ... אני רואה את הזמן החולף לאט, 
הגופים באים והולכים ואיתם שתיקות נסתרות 
ששום דבר זה מה שהם, כאשר הם לא מראים את זעקותיהם ... 
אולי הם לא יודעים לפענח הקלושים שלהם ... רגשות. 

מחייך לעבור או להגדיר את עיניהם למקום שבי הרוח נושבת בהם, 
כמו הינשוף מהסניף שלך, הופך לחלוטין את צווארו 
ואת ידיו ייראו אפילו לא עכבר ... או שפן קטן, 
אבל אנחנו הולכים השנים, מסתירים את הרגשות שלנו. 

פרצופים שיחזירו את הזיכרונות, אני לא זוכר דבר מהם האנשים צעירים 
יוצרים דמויות לפני, עוברים בשתיקה 
כימים עוברים, והשאירו זכרונות של זמנים אחרים , 
לפעמים אני שואל את עצמי אם יום אחד הרגשתי, רגשות. 

אז אני סוגר את הדלת של המערה הישנה ובודדה שלי ... 
שלא לחלוק את שלי ... תשוקות נסתרות .... 
שניהם הנתח ... אני גנבתי את החלומות שלי ... 
וגם, רק אני, אני אדון לרגשות שלי. 

לפעמים, אני מרגיש נוסטלגי כאשר המוח שלי, בואו זכרונות 
של פעמים שציפורים דגדגו את עצמי 
אבל כאשר לאחר חסר ... הם גדלו פצעים ... 
למה לא רוצים שמישהו יגלה ... הרגשות שלי. 

בנוסף, אני חייב להודות שכשהם לילות חורף, 
ובמערתי חודר גשם קר ולח קצת ... 
כשהרוח הקרה מחלחלת דרך הסדקים ומגיעה לעצמות שלי, 
באותו זמן, אני רוצה לדבר ... הרגשות שלי. 

איזה שום שמיכה או תנור  לגרש  את הקור שיש לי ... 
אבל אם אתה היה לי ... נשיקה, יד נוגעת בגוף שלי, 
רוח חמה וקרה תביא חמימות עדינה לעצמות שלי 
לחלוק את הבדידות שלך ... ולדבר על הרגשות שלי. 

... אבל יש לי כל כך הרבה פחד ...! אני מעדיף את הקור של החורף, 
בלי שאף אחד מקשיב כמו שאני מתגעגע חסר חיבוק ... נשיקה ... 
כי הנזק הוא גדול יותר כאשר נחזור מתגעגעים אליי ... אני אוהב ... 
וגם, רק לי, בשקט שלי, אתה צריך להקשיב לו ... את הרגשות שלי.

"" Ocultando ... los sentimientos ..."""

Sentado entre caras extrañas ... veo pasar el lento tiempo,
cuerpos que vienen y van y con ellos ocultos, sus silencios
que nada es lo que son cuando no muestran sus lamentos...
tal vez, ni ellos saben descifrar sus tenues ... sentimientos.

Sonríen al pasar o fijan sus miradas a donde les sopla el viento,
como el búho que desde su rama, gira por completo su cuello
y en su mirar no se le escapa ni un ratón... ni un pequeño conejo,
pero a nosotros se nos van los años, ocultando nuestros sentimientos.

Caras que traen recuerdos, jóvenes de ellos nada recuerdo
van formando las figuras que ante mí, pasan en silencio
como pasan los días, sin dejar recuerdos de otros tiempos,
que aveces me hacen dudar si algún día sentí, sentimientos.

Por eso, cierro la puerta de mi vieja y solitaria cueva ...
para no compartir mis más ... ocultos deseos ....
que de tanto compartirlos... me robaron mis sueños ...
y así, solo yo, soy dueño y señor de mis sentimientos.

Aveces, siento nostalgia cuando a mi mente, llegan recuerdos,
de tiempos que pajarillos cosquilleaban mis adentros
pero cuando después faltaron ... llagas en ellos crecieron ...
por eso no quiero que nadie descubra ... mis sentimientos.

Más, debo reconocer que cuando llegan las noches de invierno,
y en mi cueva penetran fríos húmedos y algún aguacero ...,
cuando el frío viento por las grietas se cuela y llega a mis huesos,
en esos momentos, quisiera hablarte ... de mis sentimientos.

Que no hay manta ni estufa que expulse el frío que tengo ...
pero si tuviera a mi lado...un beso, una mano tocando mi cuerpo,
el frío sería cálido y el viento traería suave calor a mis huesos
para compartir tu soledad... y hablarte de mis sentimientos.

Pero...¡¡¡ tengo tanto miedo...!!! que prefiero el frío del invierno,
sin que nadie escuche cuanto en falta añoro un abrazo... un beso ...
porque el daño es más grande cuando vuelve a faltarme...un te quiero...
y así, solo yo, en mi silencio, escucho cuanto te necesitan...mis sentimientos.