בין כבישים .... ושבילים קוצניים ...!!

סליחה על הטעויות של תרגום של הבלוג הזה

בין כבישים .... ושבילים קוצניים ...!!

תטביע את הקול שלי ... אבל רוצה להמשיך לכתוב את העט שלי,
אני חושב שלא ... חלומות והזיכרונות שלי עדיין מחפשים,
כבישים להאריך את הצעדים שלי ... יותר אני מוצא את הדרך שלי,
הדלקתי הלילות החשוכים שלי עם Luceros אוהב זורח,
ואני .... וסופו של היום ... יותר ללכת ... אני חוזר ....
ואני מפסיק לנוע ברגל בטעות ... אבל אני רוצה עוד ... אני לא יכול ...
כאילו הדוח על המכתב שלי ... לא יישאר חלל שבו נשיקה
ורוח של חוסר המזל שלי להביא עננים רק .. להיות ... מדבר
מבלי שאהב ... כאשר מישהו אוהב אותי ... הגוף שלי טובע,
ככל נראה האתר שלי ... הסרתי את הכיסא כשאני יושב בו. כמי שנולד גבר, אלוהים שלל מאתנו שדון, שהמשורר רוצה לעשות את זה בגלל שהוא, בחוכמתו עזב את האישה יופי שירים של הגוף שלך, אבל בלילה ... סולדד .... תמיד השבי שלו והאהבה שלו, רק זכרונות, ולכן אף פעם לא יהיה משורר שיכול להביע את החושניות של שיריו, כפי שנמסר .. המשורר של אהבה מרי .. לומר רק אחד ... "אני אוהב אותך ..." איש לא יכול לתת את המתיקות ושמחה של תענוג שמכתבי הלילה של המשורר של גלוריה הלילה ... שירים עוטף נשיקות הנלהבת שלה ולא רצויות, ולא קדרות של בלבול בין אני אוהב אותך ואני אוהב את קוט המשורר רוצה להסתיר ... כאהבה .... יש מוסתר בתוך גופו ... או הבלדות "היום ... אבל מחר ... אם רק אהיה זיכרון" של AME המשורר שכותב שמהארץ הרחוקה .... אבל היינו קרובים ללב שיש לך. , והזכיר כמה שיר, אחר כמו שאני אוהב אותך ולא יכול, לפעמים טנגו הפאדו מבלי לשכוח שAMALIA המרטש עזב בקולו ... כזיכרון אלוהי, ולכן, זה רק משורר ... אם נולד אישה ... וגר להעביר הנשיקות שלו, כפי שלהיות אישה ... אהבת ה 'יצרה את חלומותיו הארציים הראשונה ... דון נתן לך שגברים יש את זה ואף פעם לא להגיע ש.... עד שמתכווצים כאשר ... "לדבר על זה ..." עוד, אני רוצה שתטביע את הקול שלי ... אבל העט שלי ... לא נתתי את דעתי לשתוק ורק בלילה שמכהה את הכאב שלי והפחדים שלי, אבל כשאני מתעורר שוב ... הדרכים שלי מכוסות בקוצים, שעבורם יש לי הרבה כדי להגן על החלומות שלי .. אבל אני עייף .. . וכאשר המשורר, לא לשלוט ברגשות שלהם מוסתרים, בניגוד למשורר שבוכה בדידותו רק ... כי הוא, .. לא מצא שום תמורה ...בדידות ... המשורר בדידות היא רק ילד ... כאשר אמו לא חזר .. והגרועה ביותר הוא כאשר המשורר ... רוצה לשבור את העט שלו ועם זה ... להיחנק ... לא רק הגוף שלך! ... אבל הנשמה שלו וכן עם זה ... להרוג את נוצת משורר הכל ... זה יכול להיות .... לקרוא אותו .... יפה ...

¡¡¡¡¡¡¡¡¡ Entre caminos.... y espinosos senderos...!!!!!!!!!!

Ahogo mi voz ... pero mi pluma quiere seguir escribiendo,
no quiero pensar... y mis Sueños siguen buscando recuerdos,
caminos sobre mis pasos se extienden... más no encuentro mi sendero,
ilumino mis oscuras noches con amores de resplandecientes Luceros,
voy y voy .... y al final del día ... más que ir... de vuelta vengo ....
y me paro sin querer mover un pie... pero por más que quiero... no puedo ...
como si al pliego de mi carta ... no le quedara un espacio donde depositar un beso
y el viento de mis desdichas solo traen nubarrones.. siendo yo... un desierto
que sin haber sido amado... cuando alguien me ama... se ahoga mi cuerpo,
pues por mucho que busqué mi sitio...la silla me retiran cuando en ella me siento.

Habiendo nacido hombre, Dios nos privó de ese DON, cual Poeta desea tenerlo
pues ÉL, en Su sabiduría dejó a la mujer la belleza de los Poemas de su  cuerpo
aunque en las noches... su Soledad.... sea siempre su cautiverio y su Amor, solo recuerdos
y por eso nunca existirá un Poeta que pueda expresar la sensualidad de un Poema,
como lo transmite La Poetisa del Amor... María.. con decir solo un ... " te quiero..."
ni puede el hombre dar la dulzura y el gozo del placer que las cartas nocturnas
de la Poetisa de la Noche Gloria... envuelve sus Poemas en ardientes y deseados besos,
ni la melancolía de la confusión entre el TE AMO y TE QUIERO que la Poetisa COTÉ
quiere ocultar ... cuanto Amor .... tiene escondido en el interior de su cuerpo ...
o las baladas de " hoy si ... pero mañana... solo serás un recuerdo" de la Poetisa AME
que nos escribe desde aquella tierra lejana .... pero nos cerca del corazón que le tenemos. ,
recordándonos unas Un Poema, otras como te amo y no puedo, otras un Tango
sin olvidar el desgarrador Fado que AMALIA dejó en su voz... como un divino recuerdo,
y así,, solo un Poeta lo es...si ha nacido mujer ... y vive para transmitirnos sus besos, pues siendo tu mujer... la primera amante que Dios creó de sus terrenales sueños... te dió ese Don que los hombres
nunca alcanzaremos a tenerlo y del cual.... hasta nos acobardamos cuando ..."hablas de eso ..."

Más, quiero ahogar mi voz ... pero mi pluma ... no deja mi mente permanecer en silencio
y solo la noche oscurece mi dolor y mis miedos, pero cuando despierto de nuevo ...
mis caminos se han cubierto de espinas, por mucho que tengo quien protege mis Sueños..
pero ya estoy cansado... y cuando el Poeta, no controla sus ocultos sentimientos,
a diferencia de la Poetisa que solo llora su soledad... porque él, .. no encontró el regreso ...
la soledad el Poeta... solo es la soledad del niño... cuando su madre no ha vuelto ..
y lo peor es cuando el Poeta... desea romper su pluma y con ello ...
ahogar...¡¡¡ no solo su cuerpo...!!! sino su Alma y así con ello ...
acabar con todo lo que de la pluma del Poeta ... puede ser.... al leerlo ....BELLO ...