מוקדש HOUSE-מוזיאון "A MANGALLONA" של קאנגאס דה Morrazo-פונטבדרה-ספרד (amangallona@gmail.com) וכן
יוצר ובמאי קמילו CAMAÑO Gestido
http://mangallona.blogspot.com.es.
camanoxestido@gmail.com
"" "מוזיאון בית-ETERNAL מהבית, לפי קאנגאס דה MORRAZO MANGALLONA" "" "
חלק "" "A MANGALLONA" ""
יום כל הנשמות אשר מזכירים לנו את המלח,
נעול קרקע חומה מחכה ברכה או נחמה,
יום המוזיאון היפה, מגיע עם קסם על האבנים העתיקות,
מלטף מחטניים בעבודותיה ... גלישת ציוריו.
ושנה אחר שנה האמן פותחת את שעריה בפני להרהר אמנותו
שהתגשם כמו רגש טהור של נשמתו כי פלזמה על האבנים,
כאן דמות ... יש משהו חסר שם מוזר ... ללא מצפון ...
כמה ציורים של נשים ... כמה משיכות המכחול על הבד הם ...
יתר על כן, בניגוד בבתי קברות Mangallona ... ... ו בשלב זה ...
היא עוזבת הכליאה שלה, אשר שקט שנה ארוכה ... הוא היה הפקדה
על הקרקע, על המברשת או עץ כשהירח הוא ליטף ידי השמש כוכבים ... על ידי קמילו Camaño ... המשורר האהוב שלה.
שבחים ארציים, בפרסים ובהכרה של המדינה וכמובן שלנו,
להמשנה ולפעמים ארצות רחוקות, הבגדים השחורים שלו מוקירים הנשמה שלו
איזו שמלה, מלווה שפמו רעמות שלהם לתת semblanza
ישות נבחר ... אך נבחר רק בשבילה ...
עוד שנה הוא חגג את יום המוזיאונים ורק באותו יום ...
כשאתה לרמוס את הארץ ... אם אתה סוגר את העיניים תוך כדי הליכה ...
ירגיש את החום העדין של הישן ... ובאמצעותה ... האמנות הטבעיות
של כי אדם בשם קמילו Camaño שנת כיבוד אדמתנו
אוג'ניו בחיבה Tievo Parcero.
DEDICADA A LA CASA-MUSEO “A MANGALLONA” DE CANGAS DE MORRAZO-PONTEVEDRA-ESPAÑA ( amangallona@gmail.com ) Y A
SU CREADOR Y DIRECTOR CAMILO CAMAÑO GESTIDO
http://mangallona.blogspot.com.es.
camanoxestido@gmail.com
""" A ETERNA CASA- MUSEO DE A MANGALLONA EN CANGAS DE MORRAZO """"
SEGUNDA PARTE “”” A MANGALLONA “””
Cual día de Difuntos nos recuerdan a Muertos,
encerrados en tierras amuralladas esperando un saludo ó un consuelo,
el bello día de los Museos, llega con Magia sobre las viejas piedras,
acariciando sus suaves obras de madera... envolviendo sus lienzos.
Y año tras año el Artista abre sus puertas para que contemplemos su Arte
hecho realidad como puro sentimiento de su Alma que plasma sobre las piedras,
aquí una figura... allí, algo extraño sin nombre ... sin conciencia ...,
unos cuadros de mujer ... unos brochazos que sobre el lienzo quedan ...
Más, a diferencia de los Camposantos ... en la Mangallona ... y por estas fechas...,
Ella sale de su encierro, cual callada un largo año estuviera ... depositando
sobre el suelo, sobre el pincel o sobre la madera cuando la Luna es acariciada por el Sol de las Estrellas ... a través de Camilo Camaño... su amado Poeta.
Alabanzas terrenales, premios y reconocimientos de nuestro País y como no,
hasta de otras y a veces lejanas tierras, mientras su ropa negra abriga su Alma
cual de vestir, acompañado de su bigote y sus melenas dan semblanza
de un ser elegido... pero solo elegido por ELLA ...
Otro año más se celebra el día de los Museos y solo ese día ...
cuando piséis esa tierra... si cerráis los ojos al caminar ...
sentiréis el suave calor de la VIEJA ... y a través de ELLA ... el Arte natural
de ese Hombre llamado Camilo Camaño honrando un año más nuestra tierra
Con afecto- Eugenio Tievo Parcero
domingo, 12 de febrero de 2017
חלק "" "A MANGALLONA" ""
מוקדש HOUSE-מוזיאון "A MANGALLONA" של קאנגאס דה Morrazo-פונטבדרה-ספרד (amangallona@gmail.com) וכן
יוצר ובמאי קמילו Caamaño Gestido
http://mangallona.blogspot.com.es camanoxestido@gmail.com
חלק "" "A MANGALLONA" ""
אני זוכר אותך כמו שהיית לפני כמה דבר מסתורי ספר לי עלייך,
קטן, ישן מאוד, בגדים ישנים ... ואפילו כהה ...
מוקף עשבים מאוד גבוהים .... כמו הימנעות אנשים ...
עבור אחד אתה לא לסבול, מוסתר, עבור אלה שעברו.
אמר שתוך למאורה ... חי ... אחד Meiga ...
ומשם ..... מיתולוגיות של מוחות בורים הקודחים,
הכי שחור שהיה הסיפור שלו אמר ... לא היה מפחד יותר מכם,
אבל הם אף פעם לא ידעו כי Meigas ... יכול לגרום לך לצחוק או סובל.
אני בטוח שזו הייתה אישה זקנה שגרה שם,
"בורות של האנשים שהכריזו בגדיהם רק לצחוק
"זוהי Meiga הישן אשר חי Mangallona, משם,
כי בלילות ירח מלא, אוכל לילדי הנשמה, לחיות !!!
'ואם Meiga החוצה ... מה ...? אתה לא יודע שיש Meigas טוב
לאהוב לב, אשר עלמות או נטוש אותם רצו
במשך יותר לא סובל .... קנאה של אנשים ... רשעותו של אדם ...
העוולות של בעלי הקרקעות ... באותה תקופה, היו שם ...?
'אירעה Meiga ... Yesss ...? האם רוזליה דה קסטרו לא היה Meiga יפה
כאב, שמחה, אהבה ... ואפילו תשוקת פואטיקה הגדולה ...
הכתוב המתוק שלה, כי מכושף עם שירי הנשמה היפים שלו .....
... אהובותיו ללמד חרוזיו ... השמחה של רצון לחיות?
"זה חי Meiga .... כן אדונים .... אבל זה בטח היה כמו מלאכים
..¡ כי אני חושב כך ...? עכשיו אם אתה מבקר את Mangallona ... במקום שריקה,
עכשיו מכסה את הבית הישן .... 'אם אתה הולך לשם ... ART לראות את העיניים שלך רק
ציורים מאולפים ויפים, פסלי אבן משובחים מעץ ... ART לבסוף.
"הכשרון הוא האמן שנתן חיים חדשים אל האפלה הייתה שם ... !!!
"אתה טיפש ... שלא נולד, אמן אחד שאמנות יכול להרגיש ...
אם Mangallona התגורר ... אחד עין הרע Meiga כמו ערפל,
שאם כך ... יהרוס אמן כוח הרשע שלו לא יכול לחיות שם ... !!!
לכן פלזמה בתמונותיו, מעצבת את אבן ועץ ... "לומר ... !!!
כי הוא מרגיש את Meiga ... אשה זקנה שגרה ועדיין חי ... שם ...
מתיקות ... בלילות החמים של ירח מלא .... שלום הנשמה שלך יגיע,
השראת השלווה הנפשית שלו ... שנותנת Meiga ואמנות, זה עושה את זה בשבילך.
אבל לא שואלים את האמן ... כי הוא יהיה להסתיר .. רק לעצמו ...
יתר על כן, אני יודע טוב Meiga, שחיו לפני זמן רב ... ... יש ...
זה עבור האמן ידיד, אמו, אשתו ... ואף לוויה אוהב ..
אשר בלילות החמים של ירח מלא, הוא מעורר, ולכן הוא, צבעים ...
עם afecto._ אוג'ניו Tievo Parcero
DEDICADA A LA CASA-MUSEO “A MANGALLONA” DE CANGAS DE MORRAZO-PONTEVEDRA-ESPAÑA ( amangallona@gmail.com ) Y A
SU CREADOR Y DIRECTOR CAMILO CAAMAÑO GESTIDO
http://mangallona.blogspot.com.es camanoxestido@gmail.com
PRIMERA PARTE “”” A MANGALLONA “””
Te recuerdo como antes eras y alguna cosa misteriosa me hablaron de ti,
pequeña, muy anciana, de ropas viejas... y hasta tenebrosa...
rodeada de malezas muy altas.... como evitando a la gente...
para que más no te hicieran sufrir, oculta, para los que pasaban por allí.
Decían que en dentro de esa guarida... habitaba... una Meiga...
y a partir de ahí..... Mitologías de mentes ignorantes calenturientas,
cual más negra fuera su historia contada... más miedo había de ti,
pero nunca supieron que las Meigas... te pueden hacer reír ó sufrir.
Estoy seguro que simplemente era una anciana, la que vivía allí,
¡¡¡ ignorancia del Pueblo que por sus ropas proclama solo para reír
¡¡¡ es una Meiga vieja la que vive en la Mangallona, apartarse de ahí,
que por las noches de Luna Llena, le come el alma a los niños, para vivir!!!
¡¡¡ Y si una Meiga fuera ...¿qué...? ¿acaso no saben que hay Meigas buenas
de corazón amante, cual doncellas abandonadas o ellas, apartarse quisieron
para más no sufrir.... las envidias de la gente...la maldad de los hombres...
la injusticias de los terratenientes... que en aquel tiempo, existían allí...?
¡¡¡ Había una Meiga ...Siiii ...? ¿Es que Rosalía de Castro no fue una bella Meiga
del dolor, de la alegría, del amor ... y hasta de la más grande pasión Poética ...
en su dulce escribir, que embrujó con sus bellos Poemas del alma .....
a amantes y amadas ... enseñando con sus Versos ... la alegría de querer vivir?
¡¡¡ Vivió una Meiga.... si señores .... pero debió ser como los mismos Ángeles
..¡ porque lo pienso así ...?ahora, si vas de visita a la Mangallona... en vez de silbas,
cubriendo la vieja Casona .... ¡¡¡ ahora si vas por allí... solo ARTE verán tus ojos
en mansos y bellos cuadros, en esculturas de fina piedra y de madera ...ARTE al fin.
¡¡¡ El mérito es del Artista que le dio nueva vida a las penumbras que había allí...!!!
¡¡¡insensatos ... que aún no ha nacido un solo Artista que el Arte pueda sentir ...
si en la Mangallona hubiese habitado ... una malvada Meiga de ojos como la niebla,
que de ser así ...su Poder malvado destruiría al Artista y jamás podría allí... vivir!!!
Por eso plasma en sus cuadros, moldea la piedra y de la madera...¡¡ que decir...!!!
porque él siente a la anciana Meiga ... que vivió y sigue viviendo... allí ...
su dulzura ... en las cálidas noches de Luna Llena .... su Paz que del alma le llega,
inspirando su mente serena... que la Meiga le entrega y en Arte, lo convierte para ti.
Pero no se lo preguntes al Artista ...porque él lo ocultará .. solo para sí ...
más, yo sé que esa buena Meiga, que hace mucho tiempo ... vivía ... allí ...
es para el Artista una amiga, madre, esposa ... y hasta amante compañera ..
que en las cálidas noches de Luna Llena, le inspira, y por eso él, pinta así...
Con afecto._ Eugenio Tievo Parcero
יוצר ובמאי קמילו Caamaño Gestido
http://mangallona.blogspot.com.es camanoxestido@gmail.com
חלק "" "A MANGALLONA" ""
אני זוכר אותך כמו שהיית לפני כמה דבר מסתורי ספר לי עלייך,
קטן, ישן מאוד, בגדים ישנים ... ואפילו כהה ...
מוקף עשבים מאוד גבוהים .... כמו הימנעות אנשים ...
עבור אחד אתה לא לסבול, מוסתר, עבור אלה שעברו.
אמר שתוך למאורה ... חי ... אחד Meiga ...
ומשם ..... מיתולוגיות של מוחות בורים הקודחים,
הכי שחור שהיה הסיפור שלו אמר ... לא היה מפחד יותר מכם,
אבל הם אף פעם לא ידעו כי Meigas ... יכול לגרום לך לצחוק או סובל.
אני בטוח שזו הייתה אישה זקנה שגרה שם,
"בורות של האנשים שהכריזו בגדיהם רק לצחוק
"זוהי Meiga הישן אשר חי Mangallona, משם,
כי בלילות ירח מלא, אוכל לילדי הנשמה, לחיות !!!
'ואם Meiga החוצה ... מה ...? אתה לא יודע שיש Meigas טוב
לאהוב לב, אשר עלמות או נטוש אותם רצו
במשך יותר לא סובל .... קנאה של אנשים ... רשעותו של אדם ...
העוולות של בעלי הקרקעות ... באותה תקופה, היו שם ...?
'אירעה Meiga ... Yesss ...? האם רוזליה דה קסטרו לא היה Meiga יפה
כאב, שמחה, אהבה ... ואפילו תשוקת פואטיקה הגדולה ...
הכתוב המתוק שלה, כי מכושף עם שירי הנשמה היפים שלו .....
... אהובותיו ללמד חרוזיו ... השמחה של רצון לחיות?
"זה חי Meiga .... כן אדונים .... אבל זה בטח היה כמו מלאכים
..¡ כי אני חושב כך ...? עכשיו אם אתה מבקר את Mangallona ... במקום שריקה,
עכשיו מכסה את הבית הישן .... 'אם אתה הולך לשם ... ART לראות את העיניים שלך רק
ציורים מאולפים ויפים, פסלי אבן משובחים מעץ ... ART לבסוף.
"הכשרון הוא האמן שנתן חיים חדשים אל האפלה הייתה שם ... !!!
"אתה טיפש ... שלא נולד, אמן אחד שאמנות יכול להרגיש ...
אם Mangallona התגורר ... אחד עין הרע Meiga כמו ערפל,
שאם כך ... יהרוס אמן כוח הרשע שלו לא יכול לחיות שם ... !!!
לכן פלזמה בתמונותיו, מעצבת את אבן ועץ ... "לומר ... !!!
כי הוא מרגיש את Meiga ... אשה זקנה שגרה ועדיין חי ... שם ...
מתיקות ... בלילות החמים של ירח מלא .... שלום הנשמה שלך יגיע,
השראת השלווה הנפשית שלו ... שנותנת Meiga ואמנות, זה עושה את זה בשבילך.
אבל לא שואלים את האמן ... כי הוא יהיה להסתיר .. רק לעצמו ...
יתר על כן, אני יודע טוב Meiga, שחיו לפני זמן רב ... ... יש ...
זה עבור האמן ידיד, אמו, אשתו ... ואף לוויה אוהב ..
אשר בלילות החמים של ירח מלא, הוא מעורר, ולכן הוא, צבעים ...
עם afecto._ אוג'ניו Tievo Parcero
DEDICADA A LA CASA-MUSEO “A MANGALLONA” DE CANGAS DE MORRAZO-PONTEVEDRA-ESPAÑA ( amangallona@gmail.com ) Y A
SU CREADOR Y DIRECTOR CAMILO CAAMAÑO GESTIDO
http://mangallona.blogspot.com.es camanoxestido@gmail.com
PRIMERA PARTE “”” A MANGALLONA “””
Te recuerdo como antes eras y alguna cosa misteriosa me hablaron de ti,
pequeña, muy anciana, de ropas viejas... y hasta tenebrosa...
rodeada de malezas muy altas.... como evitando a la gente...
para que más no te hicieran sufrir, oculta, para los que pasaban por allí.
Decían que en dentro de esa guarida... habitaba... una Meiga...
y a partir de ahí..... Mitologías de mentes ignorantes calenturientas,
cual más negra fuera su historia contada... más miedo había de ti,
pero nunca supieron que las Meigas... te pueden hacer reír ó sufrir.
Estoy seguro que simplemente era una anciana, la que vivía allí,
¡¡¡ ignorancia del Pueblo que por sus ropas proclama solo para reír
¡¡¡ es una Meiga vieja la que vive en la Mangallona, apartarse de ahí,
que por las noches de Luna Llena, le come el alma a los niños, para vivir!!!
¡¡¡ Y si una Meiga fuera ...¿qué...? ¿acaso no saben que hay Meigas buenas
de corazón amante, cual doncellas abandonadas o ellas, apartarse quisieron
para más no sufrir.... las envidias de la gente...la maldad de los hombres...
la injusticias de los terratenientes... que en aquel tiempo, existían allí...?
¡¡¡ Había una Meiga ...Siiii ...? ¿Es que Rosalía de Castro no fue una bella Meiga
del dolor, de la alegría, del amor ... y hasta de la más grande pasión Poética ...
en su dulce escribir, que embrujó con sus bellos Poemas del alma .....
a amantes y amadas ... enseñando con sus Versos ... la alegría de querer vivir?
¡¡¡ Vivió una Meiga.... si señores .... pero debió ser como los mismos Ángeles
..¡ porque lo pienso así ...?ahora, si vas de visita a la Mangallona... en vez de silbas,
cubriendo la vieja Casona .... ¡¡¡ ahora si vas por allí... solo ARTE verán tus ojos
en mansos y bellos cuadros, en esculturas de fina piedra y de madera ...ARTE al fin.
¡¡¡ El mérito es del Artista que le dio nueva vida a las penumbras que había allí...!!!
¡¡¡insensatos ... que aún no ha nacido un solo Artista que el Arte pueda sentir ...
si en la Mangallona hubiese habitado ... una malvada Meiga de ojos como la niebla,
que de ser así ...su Poder malvado destruiría al Artista y jamás podría allí... vivir!!!
Por eso plasma en sus cuadros, moldea la piedra y de la madera...¡¡ que decir...!!!
porque él siente a la anciana Meiga ... que vivió y sigue viviendo... allí ...
su dulzura ... en las cálidas noches de Luna Llena .... su Paz que del alma le llega,
inspirando su mente serena... que la Meiga le entrega y en Arte, lo convierte para ti.
Pero no se lo preguntes al Artista ...porque él lo ocultará .. solo para sí ...
más, yo sé que esa buena Meiga, que hace mucho tiempo ... vivía ... allí ...
es para el Artista una amiga, madre, esposa ... y hasta amante compañera ..
que en las cálidas noches de Luna Llena, le inspira, y por eso él, pinta así...
Con afecto._ Eugenio Tievo Parcero
איך הוא נמשך כאשר המילה נשמעת ...?
מוקדש HOUSE-מוזיאון "A MANGALLONA" של קאנגאס דה Morrazo-פונטבדרה-ספרד (amangallona@gmail.com) וכן
יוצר ובמאי קמילו CAMAÑO Gestido,
http://mangallona.blogspot.com.es
camanoxestido@gmail.com
איך הוא נמשך כאשר המילה נשמעת ...?
לדבר עם קמילו Caamaño Gestido איפה
נמשך בדרך שלך להיות priding עמנו
יושב על אריחי אבן לבנת Green Mountain
והוא שיש כמלווה משורר ECO הסמוך,
בעוד הצייר מתבונן במים הצלולים של ריה
הם השראה תמונה יפה במוחך, מפטפטים בשקט.
בלי השוואות, אמנות ואמנות יכולות להיות יותר ערכים
המילה כאשר היא משאירה את הנשמה שגלמה מברשות בוהמיות מתוקות
אמר המשורר כי אני מאמין כי 2 + 2 = 4 תחת שמיים וארץ
ואילו מה דעתך ... פלזמות תלוי מי שרואה את זה.
אולי להיות כל כך זקן משורר, אבל כמו שאתה זורק נשמע צלילים
ECO אתה שומע את אותו הדבר באותו אופן ברחבי כדור הארץ,
עם אמנות הציור שלי ... אני מקבל את זה בקווים ישרים Curven ...
הים מצטרף הרוח ... לפי מחדש כל אחד.
צייר -¡¡¡ לא מבין !!! אני אוהב כי אם אני אומר לה כי Poetisa
הוא כתב על אדמתי ... "ואיפה אתה להסתיר ... אתה חרד מופתע"
בזמן שאתה, צבעי עקבות של קווים מעוקלים ב רוח Surf
צף יחף, בתקווה להבין מה מגיע מהנשמה שלך.
אני לא מצייר לי להבין אותי אלא לחפש
בין צלליות שחורות או לבנות, בין ירוק מתגלגל
קווים אדומים, אשר אהבה דעתי מטיל אותם כי
אהבה או שנאה, תלוי מה אתה רואה לי להרגיש.
"אמרת לי שיר של כדור הארץ שלך," איפה אתה מסתיר ... "
ככל שאני אספר לך על אישה יפה אחרת, יושב על המושב של רכבת
על החלון משחזר גופו; בזמן השינה נראה לחשוב ...
... חמש נשיקות שפתיו מצפות לה להיכשל לב חולה.
ברור -¡¡¡ צייר ... !!! הוא אישה ישנה, נראה יפה ...
המשורר -¡¡¡Que הם תמימים כי זה לא מה המברשת שלי מחדש ...
עבורי הם חלומות פשוטים כי גם אם אתה מאמין ישן שלה,
היא ממשיכה Mountain ער והיא מעולם לא הייתה בבית.
גורל הוא רואה רק אהבה ונשיקות מפרידות ביניהם להיכשל
זה יהיה מאוד נחמד מה שאתה אומר Pintor אבל אתה רק תתבטא לאמנויות
צורת פרות שקט אשר במתיקות, יראה את התמונה שלך
בעוד אני זורק את עצמי על הרוח על אקו, לי חוזרת.
משורר, אני מצייר לעצמי והמברשות החמות שלי הן כמו בשבילך
מדליק אור חם בלילות ירח מלאים, אבל נראה
גם אהבתי כשהרוח הקרה מתעוררת שלי Amada
ולחובבי אמנות תמיד יהיה איתך מכחולי אמנות או צלילים במילה.
אז -Sigamos צייר, המשקף על הבד שלך ואני
על רגשות Plains אקו שנשמור
למרות שאף אחד לא מבין, בתוך המוח שלנו
כי האהבה היא אותה או את Word או מברשת שמבטא אותם.
עם afecto.- אוג'ניו Tievo Parcero
DEDICADA A LA CASA-MUSEO “A MANGALLONA” DE CANGAS DE MORRAZO-PONTEVEDRA-ESPAÑA ( amangallona@gmail.com ) Y A
SU CREADOR Y DIRECTOR CAMILO CAMAÑO GESTIDO,
http://mangallona.blogspot.com.es
camanoxestido@gmail.com
¿Cómo se dibuja cuando la PALABRA suena…?
CONVERSANDO CON CAMILO CAAMAÑO GESTIDO DONDE EL ARTE
BROTA EN SU FORMA DE SER ENORGULLECIENDO NUESTRO PUEBLO
Sentados sobre la Piedra Blanca de Mármol de la verde Montaña
y teniendo como acompañante del Poeta al cercano ECO,
mientras que el pintor observa las cristalinas aguas de nuestra Ría
que inspiraban un bello cuadro en su mente, plácidamente charlaban.
-Sin hacer comparaciones, el Arte como Arte tal vez tenga más valores
la Palabra cuando sale del Alma que lo Bohemio plasmado con dulces pinceles
-decía el Poeta- pues considero que 2+2=4 bajo el Cielo y la Tierra
mientras que lo que de tu mente plasmas… dependerá de quien lo vea.
-Posiblemente sea así, viejo Poeta, pero mientras tu lanzas sonidos al sonidos
al Eco que se escuchan igual y de la misma manera en toda la Tierra,
con mi Arte de Pintar… consigo que las Rectas se Curven…
que el Mar se una al Viento… según cada uno las recree.
-¡¡¡ No lo entiendo Pintor!!! porque si yo Amo se lo digo a ella cual Poetisa
escribió en mi Tierra… “y allí donde te escondes… ansiosa te sorprendo”
mientras tú, trazas colores en Rectas Curvadas, en Vientos de Olas
flotando descalzas, esperando que entiendan lo que sale de tu Alma.
-Yo no pinto para que a mí me entiendan sino para que busquen
entre las negras o blancas siluetas, entre Onduladas Verdes y
Rojas Rectas, lo que a su mente mi Amor les proyecta, pues
Amor u Odio verán dependiendo de lo que por mí sientan.
-Tú me hablaste de un Poema de tu Tierra, “allí donde te escondes…”
más yo te hablaré de otra mujer bella, sentada en el asiento de un tren
que sobre la ventana su cuerpo recrea; dormida parece pensar…mientras
sus labios… cinco besos esperan que a su enfermo corazón no llegan.
-¡¡¡ Está claro Pintor…!!! es una mujer dormida y parece ser bella…
-¡¡¡Que ingenuo eres Poeta pues no es eso lo que mi brocha recrea …
para mí son simples Sueños pues aunque tú la creas dormida,
ella continua despierta y la Montaña no pasa ni ella se aleja.
Solo es el Destino que ve como el Amor les separa y los besos no llegan
-será muy bonito lo que dices Pintor pero tu Arte plasmado solo será
fruto de la forma de quien en Silencio y Dulcemente, tu cuadro vea
mientras, yo lo lanzo al Viento que sobre el Eco, me viene de vuelta.
-Poeta, yo pinto para mí y mis cálidas brochas son como para ti
cálidas luces de luz en las noches de Luna Llena, pero lucen
también su Amor cuando el frío Viento a mi Amada despierta
pues el Arte siempre será Arte lo pintes con brochas o la Palabra suena.
-Sigamos entonces Pintor, plasmando sobre tu lienzo y yo
sobre el Eco de las Praderas los sentimientos que guardamos
aunque nadie los entienda, en el interior de nuestra mente
porque Amar es igual sea en la Palabra o la brocha que los expresa.
Con afecto.- Eugenio Tievo Parcero
יוצר ובמאי קמילו CAMAÑO Gestido,
http://mangallona.blogspot.com.es
camanoxestido@gmail.com
איך הוא נמשך כאשר המילה נשמעת ...?
לדבר עם קמילו Caamaño Gestido איפה
נמשך בדרך שלך להיות priding עמנו
יושב על אריחי אבן לבנת Green Mountain
והוא שיש כמלווה משורר ECO הסמוך,
בעוד הצייר מתבונן במים הצלולים של ריה
הם השראה תמונה יפה במוחך, מפטפטים בשקט.
בלי השוואות, אמנות ואמנות יכולות להיות יותר ערכים
המילה כאשר היא משאירה את הנשמה שגלמה מברשות בוהמיות מתוקות
אמר המשורר כי אני מאמין כי 2 + 2 = 4 תחת שמיים וארץ
ואילו מה דעתך ... פלזמות תלוי מי שרואה את זה.
אולי להיות כל כך זקן משורר, אבל כמו שאתה זורק נשמע צלילים
ECO אתה שומע את אותו הדבר באותו אופן ברחבי כדור הארץ,
עם אמנות הציור שלי ... אני מקבל את זה בקווים ישרים Curven ...
הים מצטרף הרוח ... לפי מחדש כל אחד.
צייר -¡¡¡ לא מבין !!! אני אוהב כי אם אני אומר לה כי Poetisa
הוא כתב על אדמתי ... "ואיפה אתה להסתיר ... אתה חרד מופתע"
בזמן שאתה, צבעי עקבות של קווים מעוקלים ב רוח Surf
צף יחף, בתקווה להבין מה מגיע מהנשמה שלך.
אני לא מצייר לי להבין אותי אלא לחפש
בין צלליות שחורות או לבנות, בין ירוק מתגלגל
קווים אדומים, אשר אהבה דעתי מטיל אותם כי
אהבה או שנאה, תלוי מה אתה רואה לי להרגיש.
"אמרת לי שיר של כדור הארץ שלך," איפה אתה מסתיר ... "
ככל שאני אספר לך על אישה יפה אחרת, יושב על המושב של רכבת
על החלון משחזר גופו; בזמן השינה נראה לחשוב ...
... חמש נשיקות שפתיו מצפות לה להיכשל לב חולה.
ברור -¡¡¡ צייר ... !!! הוא אישה ישנה, נראה יפה ...
המשורר -¡¡¡Que הם תמימים כי זה לא מה המברשת שלי מחדש ...
עבורי הם חלומות פשוטים כי גם אם אתה מאמין ישן שלה,
היא ממשיכה Mountain ער והיא מעולם לא הייתה בבית.
גורל הוא רואה רק אהבה ונשיקות מפרידות ביניהם להיכשל
זה יהיה מאוד נחמד מה שאתה אומר Pintor אבל אתה רק תתבטא לאמנויות
צורת פרות שקט אשר במתיקות, יראה את התמונה שלך
בעוד אני זורק את עצמי על הרוח על אקו, לי חוזרת.
משורר, אני מצייר לעצמי והמברשות החמות שלי הן כמו בשבילך
מדליק אור חם בלילות ירח מלאים, אבל נראה
גם אהבתי כשהרוח הקרה מתעוררת שלי Amada
ולחובבי אמנות תמיד יהיה איתך מכחולי אמנות או צלילים במילה.
אז -Sigamos צייר, המשקף על הבד שלך ואני
על רגשות Plains אקו שנשמור
למרות שאף אחד לא מבין, בתוך המוח שלנו
כי האהבה היא אותה או את Word או מברשת שמבטא אותם.
עם afecto.- אוג'ניו Tievo Parcero
DEDICADA A LA CASA-MUSEO “A MANGALLONA” DE CANGAS DE MORRAZO-PONTEVEDRA-ESPAÑA ( amangallona@gmail.com ) Y A
SU CREADOR Y DIRECTOR CAMILO CAMAÑO GESTIDO,
http://mangallona.blogspot.com.es
camanoxestido@gmail.com
¿Cómo se dibuja cuando la PALABRA suena…?
CONVERSANDO CON CAMILO CAAMAÑO GESTIDO DONDE EL ARTE
BROTA EN SU FORMA DE SER ENORGULLECIENDO NUESTRO PUEBLO
Sentados sobre la Piedra Blanca de Mármol de la verde Montaña
y teniendo como acompañante del Poeta al cercano ECO,
mientras que el pintor observa las cristalinas aguas de nuestra Ría
que inspiraban un bello cuadro en su mente, plácidamente charlaban.
-Sin hacer comparaciones, el Arte como Arte tal vez tenga más valores
la Palabra cuando sale del Alma que lo Bohemio plasmado con dulces pinceles
-decía el Poeta- pues considero que 2+2=4 bajo el Cielo y la Tierra
mientras que lo que de tu mente plasmas… dependerá de quien lo vea.
-Posiblemente sea así, viejo Poeta, pero mientras tu lanzas sonidos al sonidos
al Eco que se escuchan igual y de la misma manera en toda la Tierra,
con mi Arte de Pintar… consigo que las Rectas se Curven…
que el Mar se una al Viento… según cada uno las recree.
-¡¡¡ No lo entiendo Pintor!!! porque si yo Amo se lo digo a ella cual Poetisa
escribió en mi Tierra… “y allí donde te escondes… ansiosa te sorprendo”
mientras tú, trazas colores en Rectas Curvadas, en Vientos de Olas
flotando descalzas, esperando que entiendan lo que sale de tu Alma.
-Yo no pinto para que a mí me entiendan sino para que busquen
entre las negras o blancas siluetas, entre Onduladas Verdes y
Rojas Rectas, lo que a su mente mi Amor les proyecta, pues
Amor u Odio verán dependiendo de lo que por mí sientan.
-Tú me hablaste de un Poema de tu Tierra, “allí donde te escondes…”
más yo te hablaré de otra mujer bella, sentada en el asiento de un tren
que sobre la ventana su cuerpo recrea; dormida parece pensar…mientras
sus labios… cinco besos esperan que a su enfermo corazón no llegan.
-¡¡¡ Está claro Pintor…!!! es una mujer dormida y parece ser bella…
-¡¡¡Que ingenuo eres Poeta pues no es eso lo que mi brocha recrea …
para mí son simples Sueños pues aunque tú la creas dormida,
ella continua despierta y la Montaña no pasa ni ella se aleja.
Solo es el Destino que ve como el Amor les separa y los besos no llegan
-será muy bonito lo que dices Pintor pero tu Arte plasmado solo será
fruto de la forma de quien en Silencio y Dulcemente, tu cuadro vea
mientras, yo lo lanzo al Viento que sobre el Eco, me viene de vuelta.
-Poeta, yo pinto para mí y mis cálidas brochas son como para ti
cálidas luces de luz en las noches de Luna Llena, pero lucen
también su Amor cuando el frío Viento a mi Amada despierta
pues el Arte siempre será Arte lo pintes con brochas o la Palabra suena.
-Sigamos entonces Pintor, plasmando sobre tu lienzo y yo
sobre el Eco de las Praderas los sentimientos que guardamos
aunque nadie los entienda, en el interior de nuestra mente
porque Amar es igual sea en la Palabra o la brocha que los expresa.
Con afecto.- Eugenio Tievo Parcero
domingo, 5 de febrero de 2017
¡¡ "" ... והם נתנו 10 ו -11 .. 12 ו 1 .. "" !!!
¡¡ "" ... והם נתנו 10 ו -11 .. 12 ו 1 .. "" !!!
¡¡¡ "" ... והם נתנו 10 ו -11 .. 12 ו 1 .. "" !!!
.... בעוד שאחרים מלנכולי ... לזכור את סבינה המורה הנפלא ... שירה ...
"והוא קיבל 10 ו -11 ... 12 ואחד ... 2 ו -3 ..." "לאורך החוף ...
אבל הגלים בטבע ... לא הביאו לו יותר מי ים אל החוף, שם הוא צפוי.
הוא הלך כל היום וכל הלילה מחפש חלומה Sandcastle ...
או אולי .... חלקיקי המינימום של חול ... בתמיכת ידיו ...
היא נזכרת "... ונתנה לו 12 ואחד ... 2 ו -3" על החוף ההוא.
לפעמים נדמה לו שהוא ראה .... כי על קצף לבן גבישי מלוח אבל ... ...
רכב על סוס שחור ... ואולי לשבור את ההרמון של הח'ליף ...
יותר סבינה הזכיר לו "... ונתן 10 ו -11 ... 12 ואחד ... 2 ו -3 ..."
"הוא חיכה וחיכה שעות אינסופיות בידיים פתוחות ומתח גלים ... !!!
אבל הגלים בים הסוערים .... רק הביאו אותו ... ואת הגלים הסוערים, מים הביאו רק ...
"והוא קיבל 10 ו -11 ... 12 ואחד ... 3 ... 2 andthe" על החוף קר.
האם אתה רואה ארמון החול בורק במלכותיות על חופו איפה זה היה ...?
¡¡¡אם רק זה היה צריף ישן קצת ... גם עם זה, המשורר היה תוכן !!!
בעוד שאחרים שרו "... אחד ... 12 ו -2 ו -3 ..." אבל החולות, לא הגיע
הירח, נמאס לשלם האור הבהיר שלה ... כך בחיפוש מצא אותו,
עמדתי ללכת לישון ... על המיטה הלבנה המוארכת שלה שחיכתה
"... והוא קיבל 10 ו -11 ... 12 ואחד .... 2 ו -3 ... בבוקר ...
"אבל הידיים ... emblandecidas הגלים שרק הביא אותו .... קצף ומים ...
ללא חול כשהיא לטפה חזה ... על החוף לקמפל, ואילו סבינה שרה
"... והוא קיבל 10 ו -11 .... 12 ואחד .... 2 ו -3 ... וישנים בשעות בין
¡¡¡ "" ... והם נתנו 10 ו -11 .. 12 ו 1 .. "" !!!
.... בעוד שאחרים מלנכולי ... לזכור את סבינה המורה הנפלא ... שירה ...
"והוא קיבל 10 ו -11 ... 12 ואחד ... 2 ו -3 ..." "לאורך החוף ...
אבל הגלים בטבע ... לא הביאו לו יותר מי ים אל החוף, שם הוא צפוי.
הוא הלך כל היום וכל הלילה מחפש חלומה Sandcastle ...
או אולי .... חלקיקי המינימום של חול ... בתמיכת ידיו ...
היא נזכרת "... ונתנה לו 12 ואחד ... 2 ו -3" על החוף ההוא.
לפעמים נדמה לו שהוא ראה .... כי על קצף לבן גבישי מלוח אבל ... ...
רכב על סוס שחור ... ואולי לשבור את ההרמון של הח'ליף ...
יותר סבינה הזכיר לו "... ונתן 10 ו -11 ... 12 ואחד ... 2 ו -3 ..."
"הוא חיכה וחיכה שעות אינסופיות בידיים פתוחות ומתח גלים ... !!!
אבל הגלים בים הסוערים .... רק הביאו אותו ... ואת הגלים הסוערים, מים הביאו רק ...
"והוא קיבל 10 ו -11 ... 12 ואחד ... 3 ... 2 andthe" על החוף קר.
האם אתה רואה ארמון החול בורק במלכותיות על חופו איפה זה היה ...?
¡¡¡אם רק זה היה צריף ישן קצת ... גם עם זה, המשורר היה תוכן !!!
בעוד שאחרים שרו "... אחד ... 12 ו -2 ו -3 ..." אבל החולות, לא הגיע
הירח, נמאס לשלם האור הבהיר שלה ... כך בחיפוש מצא אותו,
עמדתי ללכת לישון ... על המיטה הלבנה המוארכת שלה שחיכתה
"... והוא קיבל 10 ו -11 ... 12 ואחד .... 2 ו -3 ... בבוקר ...
"אבל הידיים ... emblandecidas הגלים שרק הביא אותו .... קצף ומים ...
ללא חול כשהיא לטפה חזה ... על החוף לקמפל, ואילו סבינה שרה
"... והוא קיבל 10 ו -11 .... 12 ואחד .... 2 ו -3 ... וישנים בשעות בין
C A ואני N M O ........................... ..
C A ואני N M O ........................... ..
דרך ללא רגלי תמיכה על האדמה הקשה,
כביש ללא העברת נשק בלי מתנדנד,
דרך חלקה תוך רוח מערב מעלה בי זכרונות,
בדרך חזרה בלי להביט לאחור כאילו היה רק חלום.
כביש עם נוף לחזית בין רקיע עננים לבן,
Carballeiras כביש מכבישים שאני כבר לא השבתי
כביש הרחק הגלים הירוקים כי נקודות בכפר שלי נפלו
כביש בלי לראות ההרים הישנים שלי נולד בכפר שלי.
כביש יוצא מדי אהבות ישנות פסיעה ועדיין בקושי זוכר
נתיב תועה אשר לא יודע ליעד או היכן הוא מסתתר
דרך ללא חרטה שפגע בי ואני לפגוע, אני מבקש סליחה
פילגרים דרך כבאי שלום נצחי כי הלך לפני.
דרך אבל לי אני עובר כצללים שחורים שתיקה שלווה
הדרך וכך גם לא לשמים היחיד שבו חלומות הם רק ...
הדרך עוד מיליון אשר Almas החוצה מחוץ לשדה התעופה
כביש היום כולנו בוחרים או היעד עשוי צפוי כבר לראות אותנו.
אני ממשיך לטייל לא אלך להישאר במקום שבו הם עזבו
דרך לדעת כי הקרקע כבר לא שייכת לנו ומה חדש כרגע הוא נצחי
רואה צורה כמו להאמין יתעורר כמו אתמול, כמו תמיד הם היו
כביש דבר החיים החדש זה מה שזה היה אחר כיצד החלומות האלה.
Camino con la vista al frente entre nubes blancas del Firmamento,
דרך ללא רגלי תמיכה על האדמה הקשה,
כביש ללא העברת נשק בלי מתנדנד,
דרך חלקה תוך רוח מערב מעלה בי זכרונות,
בדרך חזרה בלי להביט לאחור כאילו היה רק חלום.
כביש עם נוף לחזית בין רקיע עננים לבן,
Carballeiras כביש מכבישים שאני כבר לא השבתי
כביש הרחק הגלים הירוקים כי נקודות בכפר שלי נפלו
כביש בלי לראות ההרים הישנים שלי נולד בכפר שלי.
כביש יוצא מדי אהבות ישנות פסיעה ועדיין בקושי זוכר
נתיב תועה אשר לא יודע ליעד או היכן הוא מסתתר
דרך ללא חרטה שפגע בי ואני לפגוע, אני מבקש סליחה
פילגרים דרך כבאי שלום נצחי כי הלך לפני.
דרך אבל לי אני עובר כצללים שחורים שתיקה שלווה
הדרך וכך גם לא לשמים היחיד שבו חלומות הם רק ...
הדרך עוד מיליון אשר Almas החוצה מחוץ לשדה התעופה
כביש היום כולנו בוחרים או היעד עשוי צפוי כבר לראות אותנו.
אני ממשיך לטייל לא אלך להישאר במקום שבו הם עזבו
דרך לדעת כי הקרקע כבר לא שייכת לנו ומה חדש כרגע הוא נצחי
רואה צורה כמו להאמין יתעורר כמו אתמול, כמו תמיד הם היו
כביש דבר החיים החדש זה מה שזה היה אחר כיצד החלומות האלה.
C A M I N O………………………..
Camino sin apoyar los pies sobre el duro suelo,
Camino sin mover los brazos y sin bamboleo,
Camino suave mientras el Viento del Sudoeste me trae recuerdos,
Camino sin ver para atrás como si lo de atrás solo fuera un Sueño.
Camino con la vista al frente entre nubes blancas del Firmamento,
Camino lejos de carballeiras y caminos por los que ya no vuelvo
Camino lejos de las verdes olas que de otros lugares en mi Pueblo recayeron
Camino sin ver mis viejas montañas que en mi Aldea nacieron.
Camino dejando en cada pisada viejos amores y duras penas que aún recuerdo
Camino cual errante no sabe su destino ni en donde él, se está escondiendo
Camino sin lamentar quien me hirió y de los que herí, perdón les estoy pidiendo
Camino como Peregrino que busca la Paz Eterna de los que antes se fueron.
Camino pero a mi lado veo pasar como negras sombras serenas y en Silencio
Camino y así no voy solo hacía el Firmamento donde los Sueños, solo son…
Camino más millones de Almas cual salida fuera del mismo Aeropuerto
Camino en el día que todos escogimos o el destino quizás ya esperaba vernos.
Camino más algunos pretenden no andar y quedarse en el sitio donde salieron
Camino sabiendo que esa tierra ya no nos pertenece y lo nuevo ahora es Eterno
Camino viendo como creen que despiertos será como Ayer, como siempre fueron
Camino que en mi nuevo vivir nada es lo que fue ni cómo serán esos Sueños.
איך הוא נמשך כאשר המילה נשמעת ...?
איך הוא נמשך כאשר המילה נשמעת ...?
לדבר עם קמילו Caamaño Gestido איפה
נמשך בדרך שלך להיות priding עמנו
יושב על אריחי אבן לבנת Green Mountain
והוא שיש כמלווה משורר ECO הסמוך,
בעוד הצייר מתבונן במים הצלולים של ריה
הם השראה תמונה יפה במוחך, מפטפטים בשקט.
בלי השוואות, אמנות ואמנות יכולות להיות יותר ערכים
המילה כאשר היא משאירה את הנשמה שגלמה מברשות בוהמיות מתוקות
אמר המשורר כי אני מאמין כי 2 + 2 = 4 תחת שמיים וארץ
ואילו מה דעתך ... פלזמות תלוי מי שרואה את זה.
אולי להיות משורר זקן כל כך, אבל כמו שאתה זורק את צלילי הרוח
אקו שמע זהה באותו אופן ברחבי כדור הארץ,
עם אמנות הציור שלי ... אני מקבל את זה בקווים ישרים Curven ...
הים מצטרף הרוח ... כמו כל רואה ואת משחזרת.
צייר -¡¡¡ לא מבין !!! אני אוהב כי אם אני אומר לה כי Poetisa
הוא כתב על אדמתי ... "ואיפה אתה להסתיר ... אתה חרד מופתע"
בזמן שאתה, צבעי עקבות של קווים מעוקלים ב רוח Surf
צף יחף, בתקווה להבין מה מגיע מהנשמה שלך.
אני לא מצייר לי להבין אותי אלא לחפש
בין צלליות שחורות או לבנות, בין ירוק מתגלגל
קווים אדומים, אשר אהבה דעתי מטיל אותם כי
לאהוב או לשנוא ללכת תלוי מה אתה מרגיש כלפי.
"אמרת לי שיר של כדור הארץ שלך," איפה אתה מסתיר ... "
ככל שאני אספר לך על אישה יפה אחרת, יושב על המושב של רכבת
על החלון משחזר גופו; בזמן השינה נראה לחשוב ...
שפתיו ... אבל הם מחכים חמש נשיקות שלה חולה לב להיכשל.
ברור -¡¡¡ צייר ... !!! הוא אישה ישנה, נראה יפה ...
המשורר -¡¡¡Que הם תמימים כי זה לא מה המברשת שלי מגלה,
עבורי הם חלומות פשוטים כי גם אם אתה מאמין ישן שלה,
היא ממשיכה Mountain ער והיא מעולם לא הייתה בבית.
גורל הוא רואה רק אהבה ונשיקות מפרידות ביניהם להיכשל
זה יהיה מאוד נחמד מה שאתה אומר Pintor אבל אתה רק תתבטא לאמנויות
צורת פרות שקט אשר במתיקות, יראה את התמונה שלך
בעוד אני זורק את עצמי על הרוח על אקו, לי חוזרת.
משורר, אני מצייר לעצמי והמברשות החמות שלי הן כמו בשבילך
אני אוהב אורות חמים בלילות ירח מלא, אבל נראה
גם אהבתי כשהרוח הקרה מתעוררת שלי Amada
אמנות לאמנות תמיד תהיינה איתך מכחולים או אם המילה נשמעת.
אז -Sigamos צייר, המשקף על הבד שלך ואני
על רגשות Plains אקו שנשמור
למרות שאף אחד לא מבין, כי בתוך מוחנו
עמר שווה או ב- Word או מכחול מבטא.
-Tú me hablaste de un Poema de tu Tierra, “allí donde te escondes…”
לדבר עם קמילו Caamaño Gestido איפה
נמשך בדרך שלך להיות priding עמנו
יושב על אריחי אבן לבנת Green Mountain
והוא שיש כמלווה משורר ECO הסמוך,
בעוד הצייר מתבונן במים הצלולים של ריה
הם השראה תמונה יפה במוחך, מפטפטים בשקט.
בלי השוואות, אמנות ואמנות יכולות להיות יותר ערכים
המילה כאשר היא משאירה את הנשמה שגלמה מברשות בוהמיות מתוקות
אמר המשורר כי אני מאמין כי 2 + 2 = 4 תחת שמיים וארץ
ואילו מה דעתך ... פלזמות תלוי מי שרואה את זה.
אולי להיות משורר זקן כל כך, אבל כמו שאתה זורק את צלילי הרוח
אקו שמע זהה באותו אופן ברחבי כדור הארץ,
עם אמנות הציור שלי ... אני מקבל את זה בקווים ישרים Curven ...
הים מצטרף הרוח ... כמו כל רואה ואת משחזרת.
צייר -¡¡¡ לא מבין !!! אני אוהב כי אם אני אומר לה כי Poetisa
הוא כתב על אדמתי ... "ואיפה אתה להסתיר ... אתה חרד מופתע"
בזמן שאתה, צבעי עקבות של קווים מעוקלים ב רוח Surf
צף יחף, בתקווה להבין מה מגיע מהנשמה שלך.
אני לא מצייר לי להבין אותי אלא לחפש
בין צלליות שחורות או לבנות, בין ירוק מתגלגל
קווים אדומים, אשר אהבה דעתי מטיל אותם כי
לאהוב או לשנוא ללכת תלוי מה אתה מרגיש כלפי.
"אמרת לי שיר של כדור הארץ שלך," איפה אתה מסתיר ... "
ככל שאני אספר לך על אישה יפה אחרת, יושב על המושב של רכבת
על החלון משחזר גופו; בזמן השינה נראה לחשוב ...
שפתיו ... אבל הם מחכים חמש נשיקות שלה חולה לב להיכשל.
ברור -¡¡¡ צייר ... !!! הוא אישה ישנה, נראה יפה ...
המשורר -¡¡¡Que הם תמימים כי זה לא מה המברשת שלי מגלה,
עבורי הם חלומות פשוטים כי גם אם אתה מאמין ישן שלה,
היא ממשיכה Mountain ער והיא מעולם לא הייתה בבית.
גורל הוא רואה רק אהבה ונשיקות מפרידות ביניהם להיכשל
זה יהיה מאוד נחמד מה שאתה אומר Pintor אבל אתה רק תתבטא לאמנויות
צורת פרות שקט אשר במתיקות, יראה את התמונה שלך
בעוד אני זורק את עצמי על הרוח על אקו, לי חוזרת.
משורר, אני מצייר לעצמי והמברשות החמות שלי הן כמו בשבילך
אני אוהב אורות חמים בלילות ירח מלא, אבל נראה
גם אהבתי כשהרוח הקרה מתעוררת שלי Amada
אמנות לאמנות תמיד תהיינה איתך מכחולים או אם המילה נשמעת.
אז -Sigamos צייר, המשקף על הבד שלך ואני
על רגשות Plains אקו שנשמור
למרות שאף אחד לא מבין, כי בתוך מוחנו
עמר שווה או ב- Word או מכחול מבטא.
¿Cómo se dibuja cuando la PALABRA suena…?
CONVERSANDO CON CAMILO CAAMAÑO GESTIDO DONDE EL ARTE
BROTA EN SU FORMA DE SER ENORGULLECIENDO NUESTRO PUEBLO
Sentados sobre la Piedra Blanca de Mármol de la verde Montaña
y teniendo como acompañante del Poeta al cercano ECO,
mientras que el pintor observa las cristalinas aguas de nuestra Ría
que inspiraban un bello cuadro en su mente, plácidamente charlaban.
-Sin hacer comparaciones, el Arte como Arte tal vez tenga más valores en
la Palabra cuando sale del Alma que lo Bohemio plasmado con dulces pinceles
-decía el Poeta- pues considero que 2+2=4 bajo el Cielo y la Tierra
mientras que lo que de tu mente plasmas… dependerá de quien lo vea.
-Posiblemente sea así, viejo Poeta, pero mientras tu lanzas sonidos al Viento
en el Eco se escuchan igual y de la misma manera en toda la Tierra,
con mi Arte de Pintar… consigo que las Rectas se Curven…
que el Mar se una al Viento… según cada uno las ve y las recrea.
-¡¡¡ No lo entiendo Pintor!!! porque si yo Amo se lo digo a ella cual Poetisa
escribió en mi Tierra… “y allí donde te escondes… ansiosa te sorprendo”
mientras tú, trazas colores en Rectas Curvadas, en Vientos de Olas
flotando descalzas, esperando que entiendan lo que sale de tu Alma.
-Yo no pinto para que a mí me entiendan sino para que busquen
entre las negras o blancas siluetas, entre Onduladas Verdes y
Rojas Rectas, lo que a su mente mi Amor les proyecta, pues
Amor u Odio irán dependiendo de lo que por mí sientan.
-Tú me hablaste de un Poema de tu Tierra, “allí donde te escondes…”
más yo te hablaré de otra mujer bella, sentada en el asiento de un tren
que sobre la ventana su cuerpo recrea; dormida parece pensar…mientras
sus labios… cinco besos esperan pero a su enfermo corazón no llegan.
-¡¡¡ Está claro Pintor…!!! es una mujer dormida y parece ser bella…
-¡¡¡Que ingenuo eres Poeta pues no es eso lo que mi brocha desvela,
para mí son simples Sueños pues aunque tú la creas dormida,
ella continua despierta y la Montaña no pasa ni ella se aleja.
Solo es el Destino que ve como el Amor les separa y los besos no llegan
-Será muy bonito lo que dices Pintor pero tu Arte plasmado solo será
fruto de la forma de quien en Silencio y Dulcemente, tu cuadro vea
mientras yo lo lanzo al Viento que sobre el Eco, me viene de vuelta.
-Poeta, yo pinto para mí y mis cálidas brochas son como para ti
cálidas luces de Amor en las noches de Luna Llena, pero lucen
también su Amor cuando el frío Viento a mi Amada despierta
pues el Arte siempre será Arte lo pintes con brochas o si la Palabra suena.
-Sigamos entonces Pintor, plasmando sobre tu lienzo y yo
sobre el Eco de las Praderas los sentimientos que guardamos
aunque nadie los entienda, pues en el interior de nuestra mente
Amar es igual sea en la Palabra o la brocha que los expresa.
הציפור הקדומה ושחפים זכרים Gaviotans
הציפור הקדומה ושחפים זכרים Gaviotans
טבעת פעמונים בעיר העתיקה או בידי שעון
8 בבוקר וכרגיל, יש שחפים נוהרים ו
Gaviotans זכרי קשר הכפור השורר, גשם Southwest,
ולא החום המתוק בתוך כל הקפה טוב כי ממתין להם.
Os יושב על כיסאות שמלווים כמה שולחנות עם קפה חם,
ללא encuenta בבוקר קר, השמש או ערפל סמיך ... אשר שלו
הגוף היה חסין בפני meteorologías השנה, כמה שחפים בורים
כמו תמיד, לא הרחק משם זכר הבורה ביותר שחפי tertuliaban.
מאז סוף המזח למרכז הכפר היפה שלי,
כל יום ראה את סיגריית הבוקר שלו מכור ומעשן, בעוד כמה
שפוי, נותר תחת החום העדין שאחרי הדלת
מכונות קפה מחממים אותם מרשרשים.
מעולם לא הצלחתי להבין אבל אני יכול לדמיין כושר
בורים של שחפים, ויציבים ממזג האוויר הסוער השתמטות מתמיד
מזג האוויר החורפי הביא גשם קר רוח רטוב,
הרי געש אשר גופם היה חום בלתי נסבל.
יש המסבירים את זה כהוכחה קסמים הציג אלמה שלו,
סיגריה, אבל אני, בורים של חוסר ההבנה שלי
תהיתי ... מה לא יכול לצאת החוצה כאשר רוצים רוצה
לבלוע כי עשן לבן למלא את הריאות שלו אחרי קר קטלני ...?
הכל היה חסר תועלת רואה אותם עיתונים ומקוררים תווים
כי למרות שהם היו יורדי ים מנוסים של ים סוער,
אותם בתפקידו כעקרות בית, דרש בנוכחותו, אותו השוויון
פרט לכך שהם היו שחפים שחפים זכר והם קראו לעצמם.
לאחר מספר שעות כאשר בשמש הצהריים הזמין אותם ללכת,
ואכן, אני זוכר אותן שעות מוקדמות של זריחה יומית
כאשר רואים אותם בשטח פתוח, ולא בטיפול אנשים נורמליים,
עשיתי להשוות אותם עם שחפי זכרים מוזרים ואבדתי Gaviotans
LAS GAVIOTAS Y LOS TEMPRANEROS MACHOS GAVIOTEROS
Suenan en las viejas Campanas del Pueblo ó en las manecillas de un reloj
las 8 en punto de la mañana y como todos los días, allí acuden gaviotas y
machos gavioteros sin importarles la helada reinante, la lluvia del Suroeste,
ni el dulce calor que hay dentro de todas las buenas cafeterías que les esperan.
Sentadas-os sobre las sillas que acompañan a varias mesas con un caluroso café,
sin tener encuenta al frío mañanero, al Sol o a la espesa niebla ... cual su
cuerpo fuera inmune a las meteorologías del año, unas ignorantes gaviotas y
como siempre, no lejos de allí más ignorantes machos gaviotas se tertuliaban.
Desde el final del Muelle, hasta el centro de mi bello Pueblo,
cada día los veía fumar su enviciado y mañanero cigarrillo, mientras algunas
más sensatas, permanecían bajo el suave calor que tras la puerta de entrada
las máquinas del café y la calefacción les calentaba del duro frío.
Nunca pude comprender pero sí me podía imaginar aquella aptitud
de las ignorantes gaviotas, sorteando y soportando las constantes inclemencias
del tiempo en invierno que traían la lluvia fría y el viento húmedo,
cual sus cuerpos fueran volcanes de insoportable calefacción.
Algunos lo explicaban como el justificante vicioso introducido en su Alma,
de fumarse un cigarrillo, pero yo, ignorante de mi incomprensión
me preguntaba ... ¿ y no pueden salir a la calle cuando desear quieran
tragarse ese blanco humo que llena sus pulmones de posteriores fríos mortales...?
Todo era inútil viendo a aquellos diarios y enfriados personajes
que si bien ellos eran curtidos marineros de bravos mares,
ellas en su faceta de amas de casa, exigían con su presencia, la misma igualdad
salvo que ellas eran gaviotas y ellos machos gaviotas se hacían llamar.
Pasadas varias horas, cuando el Sol de mediodía les invitaba a pasear,
me hacían recordar aquellas primeras horas del diario amanecer
cuando al verlos a la intemperie, en vez de considerarlos normales personas,
me hacían compararlos con extrañas gaviotas y perdidos machos gavioteros
טבעת פעמונים בעיר העתיקה או בידי שעון
8 בבוקר וכרגיל, יש שחפים נוהרים ו
Gaviotans זכרי קשר הכפור השורר, גשם Southwest,
ולא החום המתוק בתוך כל הקפה טוב כי ממתין להם.
Os יושב על כיסאות שמלווים כמה שולחנות עם קפה חם,
ללא encuenta בבוקר קר, השמש או ערפל סמיך ... אשר שלו
הגוף היה חסין בפני meteorologías השנה, כמה שחפים בורים
כמו תמיד, לא הרחק משם זכר הבורה ביותר שחפי tertuliaban.
מאז סוף המזח למרכז הכפר היפה שלי,
כל יום ראה את סיגריית הבוקר שלו מכור ומעשן, בעוד כמה
שפוי, נותר תחת החום העדין שאחרי הדלת
מכונות קפה מחממים אותם מרשרשים.
מעולם לא הצלחתי להבין אבל אני יכול לדמיין כושר
בורים של שחפים, ויציבים ממזג האוויר הסוער השתמטות מתמיד
מזג האוויר החורפי הביא גשם קר רוח רטוב,
הרי געש אשר גופם היה חום בלתי נסבל.
יש המסבירים את זה כהוכחה קסמים הציג אלמה שלו,
סיגריה, אבל אני, בורים של חוסר ההבנה שלי
תהיתי ... מה לא יכול לצאת החוצה כאשר רוצים רוצה
לבלוע כי עשן לבן למלא את הריאות שלו אחרי קר קטלני ...?
הכל היה חסר תועלת רואה אותם עיתונים ומקוררים תווים
כי למרות שהם היו יורדי ים מנוסים של ים סוער,
אותם בתפקידו כעקרות בית, דרש בנוכחותו, אותו השוויון
פרט לכך שהם היו שחפים שחפים זכר והם קראו לעצמם.
לאחר מספר שעות כאשר בשמש הצהריים הזמין אותם ללכת,
ואכן, אני זוכר אותן שעות מוקדמות של זריחה יומית
כאשר רואים אותם בשטח פתוח, ולא בטיפול אנשים נורמליים,
עשיתי להשוות אותם עם שחפי זכרים מוזרים ואבדתי Gaviotans
LAS GAVIOTAS Y LOS TEMPRANEROS MACHOS GAVIOTEROS
Suenan en las viejas Campanas del Pueblo ó en las manecillas de un reloj
las 8 en punto de la mañana y como todos los días, allí acuden gaviotas y
machos gavioteros sin importarles la helada reinante, la lluvia del Suroeste,
ni el dulce calor que hay dentro de todas las buenas cafeterías que les esperan.
Sentadas-os sobre las sillas que acompañan a varias mesas con un caluroso café,
sin tener encuenta al frío mañanero, al Sol o a la espesa niebla ... cual su
cuerpo fuera inmune a las meteorologías del año, unas ignorantes gaviotas y
como siempre, no lejos de allí más ignorantes machos gaviotas se tertuliaban.
Desde el final del Muelle, hasta el centro de mi bello Pueblo,
cada día los veía fumar su enviciado y mañanero cigarrillo, mientras algunas
más sensatas, permanecían bajo el suave calor que tras la puerta de entrada
las máquinas del café y la calefacción les calentaba del duro frío.
Nunca pude comprender pero sí me podía imaginar aquella aptitud
de las ignorantes gaviotas, sorteando y soportando las constantes inclemencias
del tiempo en invierno que traían la lluvia fría y el viento húmedo,
cual sus cuerpos fueran volcanes de insoportable calefacción.
Algunos lo explicaban como el justificante vicioso introducido en su Alma,
de fumarse un cigarrillo, pero yo, ignorante de mi incomprensión
me preguntaba ... ¿ y no pueden salir a la calle cuando desear quieran
tragarse ese blanco humo que llena sus pulmones de posteriores fríos mortales...?
Todo era inútil viendo a aquellos diarios y enfriados personajes
que si bien ellos eran curtidos marineros de bravos mares,
ellas en su faceta de amas de casa, exigían con su presencia, la misma igualdad
salvo que ellas eran gaviotas y ellos machos gaviotas se hacían llamar.
Pasadas varias horas, cuando el Sol de mediodía les invitaba a pasear,
me hacían recordar aquellas primeras horas del diario amanecer
cuando al verlos a la intemperie, en vez de considerarlos normales personas,
me hacían compararlos con extrañas gaviotas y perdidos machos gavioteros
Suscribirse a:
Comentarios (Atom)