הציפור הקדומה ושחפים זכרים Gaviotans

הציפור הקדומה ושחפים זכרים Gaviotans

טבעת פעמונים בעיר העתיקה או בידי שעון
8 בבוקר וכרגיל, יש שחפים נוהרים ו
Gaviotans זכרי קשר הכפור השורר, גשם Southwest,
ולא החום המתוק בתוך כל הקפה טוב כי ממתין להם.

Os יושב על כיסאות שמלווים כמה שולחנות עם קפה חם,
ללא encuenta בבוקר קר, השמש או ערפל סמיך ... אשר שלו
הגוף היה חסין בפני meteorologías השנה, כמה שחפים בורים
כמו תמיד, לא הרחק משם זכר הבורה ביותר שחפי tertuliaban.

מאז סוף המזח למרכז הכפר היפה שלי,
כל יום ראה את סיגריית הבוקר שלו מכור ומעשן, בעוד כמה
שפוי, נותר תחת החום העדין שאחרי הדלת
מכונות קפה מחממים אותם מרשרשים.

מעולם לא הצלחתי להבין אבל אני יכול לדמיין כושר
בורים של שחפים, ויציבים ממזג האוויר הסוער השתמטות מתמיד
מזג האוויר החורפי הביא גשם קר רוח רטוב,
הרי געש אשר גופם היה חום בלתי נסבל.


יש המסבירים את זה כהוכחה קסמים הציג אלמה שלו,
סיגריה, אבל אני, בורים של חוסר ההבנה שלי
תהיתי ... מה לא יכול לצאת החוצה כאשר רוצים רוצה
לבלוע כי עשן לבן למלא את הריאות שלו אחרי קר קטלני ...?

הכל היה חסר תועלת רואה אותם עיתונים ומקוררים תווים
כי למרות שהם היו יורדי ים מנוסים של ים סוער,
אותם בתפקידו כעקרות בית, דרש בנוכחותו, אותו השוויון
פרט לכך שהם היו שחפים שחפים זכר והם קראו לעצמם.

לאחר מספר שעות כאשר בשמש הצהריים הזמין אותם ללכת,
ואכן, אני זוכר אותן שעות מוקדמות של זריחה יומית
כאשר רואים אותם בשטח פתוח, ולא בטיפול אנשים נורמליים,
עשיתי להשוות אותם עם שחפי זכרים מוזרים ואבדתי Gaviotans


            LAS GAVIOTAS Y LOS TEMPRANEROS MACHOS GAVIOTEROS

Suenan en las viejas Campanas del Pueblo ó en las manecillas de un reloj
las 8 en punto de la mañana y como todos los días, allí acuden gaviotas y
machos gavioteros sin importarles la helada reinante, la lluvia del Suroeste,
ni el dulce calor que hay dentro de todas las buenas cafeterías que les esperan.

Sentadas-os sobre las sillas que acompañan a varias mesas con un caluroso café,
sin tener encuenta al frío mañanero, al Sol o a la espesa niebla ... cual su
cuerpo fuera inmune a las meteorologías del año, unas ignorantes gaviotas y
como siempre, no lejos de allí más ignorantes machos gaviotas se tertuliaban.

Desde el final del Muelle, hasta el centro de mi bello Pueblo,
cada día los veía fumar su enviciado y mañanero cigarrillo, mientras algunas
más sensatas, permanecían bajo el suave calor que tras la puerta de entrada
las máquinas del café y la calefacción les calentaba del duro frío.

Nunca pude comprender pero sí me podía imaginar aquella aptitud
de las ignorantes gaviotas, sorteando y soportando las constantes inclemencias
del tiempo en invierno que traían la lluvia fría y el viento húmedo,
cual sus cuerpos fueran volcanes de insoportable calefacción.


Algunos lo explicaban como el justificante vicioso introducido en su Alma,
de fumarse un cigarrillo, pero yo, ignorante de mi incomprensión
me preguntaba ... ¿ y no pueden salir a la calle cuando desear quieran
tragarse ese blanco humo que llena sus pulmones de posteriores fríos mortales...?

Todo era inútil viendo a aquellos diarios y enfriados personajes
que si bien ellos eran curtidos marineros de bravos mares,
ellas en su faceta de amas de casa, exigían con su presencia, la misma igualdad
salvo que ellas eran gaviotas y ellos machos gaviotas se hacían llamar.

Pasadas varias horas, cuando el Sol de mediodía les invitaba a pasear,
me hacían recordar aquellas primeras horas  del diario amanecer
cuando al verlos a la intemperie, en vez de considerarlos normales personas,
me hacían compararlos con extrañas gaviotas y perdidos machos gavioteros