איך הוא נמשך כאשר המילה נשמעת ...?

איך הוא נמשך כאשר המילה נשמעת ...?

לדבר עם קמילו Caamaño Gestido איפה
נמשך בדרך שלך להיות priding עמנו

יושב על אריחי אבן לבנת Green Mountain
והוא שיש כמלווה משורר ECO הסמוך,
בעוד הצייר מתבונן במים הצלולים של ריה
הם השראה תמונה יפה במוחך, מפטפטים בשקט.

בלי השוואות, אמנות ואמנות יכולות להיות יותר ערכים
המילה כאשר היא משאירה את הנשמה שגלמה מברשות בוהמיות מתוקות
אמר המשורר כי אני מאמין כי 2 + 2 = 4 תחת שמיים וארץ
ואילו מה דעתך ... פלזמות תלוי מי שרואה את זה.

אולי להיות משורר זקן כל כך, אבל כמו שאתה זורק את צלילי הרוח
אקו שמע זהה באותו אופן ברחבי כדור הארץ,
עם אמנות הציור שלי ... אני מקבל את זה בקווים ישרים Curven ...
הים מצטרף הרוח ... כמו כל רואה ואת משחזרת.

צייר -¡¡¡ לא מבין !!! אני אוהב כי אם אני אומר לה כי Poetisa
הוא כתב על אדמתי ... "ואיפה אתה להסתיר ... אתה חרד מופתע"
בזמן שאתה, צבעי עקבות של קווים מעוקלים ב רוח Surf
צף יחף, בתקווה להבין מה מגיע מהנשמה שלך.

אני לא מצייר לי להבין אותי אלא לחפש
בין צלליות שחורות או לבנות, בין ירוק מתגלגל
קווים אדומים, אשר אהבה דעתי מטיל אותם כי
לאהוב או לשנוא ללכת תלוי מה אתה מרגיש כלפי.

"אמרת לי שיר של כדור הארץ שלך," איפה אתה מסתיר ... "
ככל שאני אספר לך על אישה יפה אחרת, יושב על המושב של רכבת
על החלון משחזר גופו; בזמן השינה נראה לחשוב ...
 שפתיו ... אבל הם מחכים חמש נשיקות שלה חולה לב להיכשל.

ברור -¡¡¡ צייר ... !!! הוא אישה ישנה, ​​נראה יפה ...
המשורר -¡¡¡Que הם תמימים כי זה לא מה המברשת שלי מגלה,
עבורי הם חלומות פשוטים כי גם אם אתה מאמין ישן שלה,
היא ממשיכה Mountain ער והיא מעולם לא הייתה בבית.

גורל הוא רואה רק אהבה ונשיקות מפרידות ביניהם להיכשל
זה יהיה מאוד נחמד מה שאתה אומר Pintor אבל אתה רק תתבטא לאמנויות
צורת פרות שקט אשר במתיקות, יראה את התמונה שלך
בעוד אני זורק את עצמי על הרוח על אקו, לי חוזרת.

משורר, אני מצייר לעצמי והמברשות החמות שלי הן כמו בשבילך
אני אוהב אורות חמים בלילות ירח מלא, אבל נראה
גם אהבתי כשהרוח הקרה מתעוררת שלי Amada
אמנות לאמנות תמיד תהיינה איתך מכחולים או אם המילה נשמעת.

אז -Sigamos צייר, המשקף על הבד שלך ואני
על רגשות Plains אקו שנשמור
למרות שאף אחד לא מבין, כי בתוך מוחנו
 עמר שווה או ב- Word או מכחול מבטא.

  ¿Cómo se dibuja cuando la PALABRA suena…?

CONVERSANDO CON CAMILO CAAMAÑO GESTIDO DONDE EL ARTE

BROTA EN SU FORMA DE SER ENORGULLECIENDO NUESTRO PUEBLO

Sentados sobre la Piedra Blanca de Mármol de la verde Montaña

y teniendo como acompañante del Poeta al cercano ECO,

mientras que el pintor observa las cristalinas aguas de nuestra Ría

que inspiraban un bello cuadro en su mente, plácidamente charlaban.

-Sin hacer comparaciones, el Arte como Arte tal vez tenga más valores en

la Palabra cuando sale del Alma que lo Bohemio plasmado con dulces pinceles

-decía el Poeta- pues considero que 2+2=4 bajo el Cielo y la Tierra

mientras que lo que de tu mente plasmas… dependerá de quien lo vea.

-Posiblemente sea así, viejo Poeta, pero mientras tu lanzas sonidos al Viento

en el Eco se escuchan igual y  de la misma manera en toda la Tierra,

con mi Arte de Pintar… consigo que las Rectas se Curven…

que el Mar se una al Viento… según cada uno las ve y las recrea.

-¡¡¡ No lo entiendo Pintor!!! porque si yo Amo se lo digo a ella cual Poetisa

escribió en mi Tierra… “y allí donde te escondes… ansiosa te sorprendo”

mientras tú, trazas colores en Rectas Curvadas, en Vientos de Olas

flotando descalzas,  esperando que entiendan lo que sale de tu Alma.

-Yo no pinto para que a mí me entiendan sino para que busquen

entre las negras o blancas siluetas, entre Onduladas Verdes y

Rojas Rectas, lo que a su mente mi Amor les proyecta, pues

Amor u Odio irán dependiendo de lo que por mí sientan.

-Tú me hablaste de un Poema de tu Tierra, “allí donde te escondes…”

más yo te hablaré de otra mujer bella, sentada en el asiento de un tren

que sobre la ventana su cuerpo recrea; dormida parece pensar…mientras

 sus labios… cinco besos esperan pero a su enfermo corazón no llegan.

-¡¡¡ Está claro Pintor…!!! es una mujer dormida y  parece ser bella…

-¡¡¡Que ingenuo eres Poeta pues no es eso lo que mi brocha desvela,

para mí son  simples Sueños pues aunque tú la creas dormida,

ella continua despierta y la Montaña no pasa ni ella se aleja.

Solo es el Destino que ve como el Amor les separa y los besos no llegan

-Será muy bonito lo que dices Pintor pero tu Arte plasmado solo será

fruto de la forma de quien en Silencio y Dulcemente, tu cuadro vea

mientras yo lo lanzo al Viento que sobre el Eco, me  viene de vuelta.

-Poeta, yo pinto para mí y mis cálidas brochas son como para ti

cálidas luces de Amor en las noches de Luna Llena, pero lucen

también su Amor cuando el frío Viento a mi Amada despierta

pues el Arte siempre será Arte lo pintes con brochas o si la Palabra suena.

-Sigamos entonces Pintor, plasmando sobre tu lienzo y yo

sobre el Eco de las Praderas los sentimientos que guardamos

aunque nadie los entienda, pues en el interior de nuestra mente

 Amar es igual sea en la Palabra o la brocha que los expresa.