Fuistes .... ו..... אני אבוד!

סליחה על השגיאות בתרגום של הבלוג הזה

Fuistes .... ו..... אני אבוד!

אני הולך ואוזל הזמן להריח את הגוף שלך,
בקרוב אני לא רואה את הפנים שלך מול את נשימתי
ולצעוד איתך מה שאתה רוצה
לומר, ואני יכול להגיד לך את זה בשבילך, מצטער. Vuelves לעזוב אותי בשקט, בלי " עד אז ... "אני לא יכול לפטר אותי כאבא בשקט, לך תמצא שיש לעולם שלך ארץ רחוקה וכהורה ... אני כבר פיניתי את הרגשות שלך. אמרתי כי כאשר אתה מאבד ילד, אתה קורע את שמיים, אבל כאשר הבן שלך מסרב או מותו של אלוהים הוא כמו .. זה! למרות שאני יודע שבתוך לך, אני רוצה שכאשר היית קטן, אבל אתה מתעלם Meiga, ממשיך להרעיל את הרגשות שלך. "אני אלך ... ואני תישאר, צפייה בילדיו של השכן הזקן לצדו מי יודע מה קרקעות מוזרות, אתה שומרים לזמנים חדשים, שוב, אני אהיה שם, אולי מכוכב של גן עדן לטפל באנשים ובלילה. .. לספר סיפורים. Que, חיים מעשה הוא אנוכיות שיש לנו ילדים למי אנחנו ילדתי ​​... שיחק במשחקים שלנו,צחק בשיניהם בהדרגה כשהגענו ועכשיו זה תלוי בנו, שאנוכיות ... לסבול בשקט. הזכות לחיים ולחיות אותו, הוא החוק של להיות הראשון, אבל כש בן הוא הולך, וכאשר הגיע הלילה, וגם לא לשמוע את קולו ... ולא על ידי הבית מריח את נשימתו ...., זה כאילו הלב, עם זה, להשאיר באותה טיסה. ברחובות, ההורים והילדים, מדבר ואפילו להתווכח אבל אף אחד לא צריך לדעת מי ... "שלום בן ... אתה בחזרה", וחסר לב, שאתה לא לשאוב דם דרך הגוף ... שהילד שלך כבר לא ... ובלי זה,,, אתה נראה מת. רחובות חדשים יראו וגברים, שומע את נשימתו, השמש תעיר את הגוף שלך ... ירח, אני מקווה שאתה מרגיש ישנוני? שיכול להיות בשמש כדי לראות אם כי עד כה ...?? ... שיכול להיות ירח לחיית מחמד כמו כילד?.? למכור את נשמתי לשטן, אם כי, הוא אני צופה ...?? להציע את נשמתי לשטן בתמורה ליש לו בינינו ...? איפה שנחתם מסמך? בדם שלי? ..? יוצקים בו ...? יהיה אלוהים טוב ... אבל הבן שלי הוא לפני ה '... ראשון!. לא יודע כמה אוהבים את הילדים שלנו, שלנו נתן את לב לסלוח, אז תסלח כל ... לעזוב ... אחרי הגשרים של מחוז מדיסון, את האהבה שיום אחד, אנחנו נותנים להם, אלוהים הוא אלוהים ... אבל בנו, לפני שאלוהים ... יישאר הראשון. 

¡¡¡¡¡ Te fuistes .... y perdido me encuentro .....!!!!!!

Se me están acabando los momentos de oler tu cuerpo,
pronto no veré tu rostro frente a mi aliento
y contigo marchará todo cuanto te quiero
que por decir, ni decirte puedo lo que por ti, siento.

Vuelves a marcharte dejándome solo, sin un " hasta luego..."
ni despedirme podré como hace un padre en silencio,
te vas ha buscar tu mundo a un país muy lejos
y como padre ... me has borrado hasta de tus sentimientos.

Dicen que cuando te muere un hijo, se desgarra hasta el Cielo,
pero cuando tu hijo te niega ¡¡¡ ni la muerte de Dios se parece a ello..!!!
aunque sé que dentro de ti, me quieres como cuando eras pequeño,
pero la Meiga que ignoras, sigue envenenando tus sentimientos.

Te vas ... y yo me quedo, viendo los hijos del prójimo al lado de sus viejos
quien sabe lo que en tierras extrañas, te reservan nuevos tiempos,
más, yo estaré por allí, quizás desde una estrella del Cielo
cuidándote de las gentes y por la noche...contándote cuentos.

Que, Ley de vida es el egoísmo que los hijos hemos tenido
a quien nos parieron ... jugaron a nuestros juegos,
rieron con los dientes cuando poco a poco nos salieron
y ahora nos toca a nosotros, de ese egoísmo...sufrir en silencio.

Derecho a la vida y a vivirla, es ley del ser, lo primero,
pero cuando un hijo se va, y al llegar la noche,
ni oyes su voz ... ni por la casa huele su aliento....,
es como si el mismo corazón, con él, marchara en ese vuelo.

Por las calles, padres e hijos, charlando y hasta discutiendo
pero uno ya no tiene a quien decirle..." hola hijo...ya has vuelto",
y sin corazón, no bombeas sangre por el cuerpo ...
que tu hijo ya no está ...y sin él,,,pareces estar muerto.

Nuevas calles lo verán y hombres, escucharan su aliento,
el Sol despertará su cuerpo... la Luna, ojalá le dé sueño
¿quien pudiera ser el Sol para verlo aunque fuese tan lejos...?
¿quien pudiera se Luna...para acariciarlo como cuando era pequeño?.

¿Vender mi alma al Diablo si con ello, él me estuviera viendo...?
¿Regalarle mi alma al Diablo a cambio de tenerlo entre los nuestros...?
¿Donde firmo ese documento? ¿con mi sangre..?¿donde la vierto...?
que habrá un buen Dios...pero mi hijo ¡¡¡¡es antes que Dios...lo primero!!!.

Nunca sabrán nuestros hijos cuanto amor nuestro corazón le dieron
que perdonar,,, lo perdonamos todo...hasta dejar...
tras los Puentes de Madison, aquel amor que un día,renunciamos por ellos,
Dios es Dios... pero un hijo, antes que Dios... seguirá siendo lo primero.